החידוש האמיתי בספרו האחרון של האפיפיור: אי אפשר לנצר את היהודים

קראתי בגרסה המקוונת של עיתון הארץ שראש הממשלה נתניהו הודה לאפיפיור על שקבע כי היהודים לא אחראים למות ישו. חדשה זו נראית לכאורה כבשורה טובה אלא שספר זה הוא אוסף של דעות אישיות של האפפיור ובשום פנים ואופן אינו נחשב להצהרה רשמית ומחייבת של הכנסיה הקתולית.
מעבר לזה, דברים אלו אינם ממש חידוש. כבר קדמו לכך הצהרות הרבה יותר מחייבות ורשמיות של הכנסיה מאשר בספרו הפרטי של האפפיור בנדיקטוס ה16.
עוד במועצת טורנטו שהתקיימה ב1542 הוצהר:

"אנחנו צריכים לראות כאשמים לחטא הנורא הזה (מותו ויסוריו של יושע) את אלה שממשיכים ליפול בחטאותיהם. בגלל שחטאותינו הן שגרמו לסבלו של ישוע על הצלב, ברור שאלה שנכנסים לרוע ממשיכים לצלב בלבותם את הנצלב ישוע ולובשים אותה בושה. צריך להכיר שפשענו הוא גדול מזה של היהודים, כי לפי עדותו של השליח, לו הכירו את מלך הכבוד, לא היו צולבים אותו. בניגוד להם, אנחנו מכריזים שאנחנו מכירים אותו, לכן כשאנחנו בוגדים אותו בהתנהגויותינו ובמעשה, אנחנו נוטלים עליו את ידינו רוצחות האל."

במועצת הוותקין השניה, פורסמה גם הצהרה על יחסי הכנסיה עם היהודים, ובה כתוב: "למרות שרשויות היהודים ואלה שהלכו בעקבותיהן דחקו להביא למותו של ישוע, אין להאשים ללא הבחנה את כל היהודים של אותו זמן או את היהודים כיום, בפשעים שבוצעו במהלך ייסורי המשיח."

לכן, אין חידוש בדברי האפיפיור בספרו האחרון.

אבל, העיתונאים פיספסו את החידוש האמיתי בדבריו של האפפיור – שאי אפשר לנצר כיום את היהודים!

האפיפיור בנדיקטוס ה-16 טוען שאי אפשר לנצר את היהודים, כי זאת תופעה שתקרה אך ורק באופק האסכתולוגי של ההיסטוריה, בתקופה בה כל הגוים יהיו פתוחים למשיח. האפיפיור מכיר במשימה המיוחדת והספציפית של עם ישראל ומזמין לנוצרים לשים לב ולהתבונן במשימה זו.

את נימוקו התיאולוגי להקשפתו זו, האפיפיור מבסס על פסוקים 25 ו26 של פרק ה-11 של אגרתו של פאולוס אל הרומים: (תרגום דעלטיש) "חלק מישראל בא לידי טמטום הלב למקצתו עד כי יכנס מלוא הגוים וכן כל ישראל יוושע". האפיפיור כותב: "בהקשר זה, השאלה מה היא מישמתו של ישראל. היום, אנחנו תמוהים מול מספרן הרב של אי-הבנות כבדות המביאות לתוצאות עכשיות קשות שהתקיימו במאות שנים שעברו. בכל זאת, מתוך הרהור חדש, אנחנו יכולים להכיר באפשרות שבכל זאת יכולה להתקיים התחלה של הבנה טובה. אני רוצה להזכיר את ברנרד מקלרבו (Bernard de Clairvaux) אל תלמידו האפיפיור איגינוס השלישי בנושא הזה. ברנרד מקלרבו מזכיר לאפיפיור של אז שמשימתו לטפל בנוצרים בלבד: "אתה חייב גם כלפי הלא נאמנים, היהודים, היוונים והגוים". אבל, הוא מתקן את עצמו מייד ומסויף: "אני צריך להודות שביחס ליהודים, יש לך תירוץ הקשור לזמן. זמן מיוחד נקבע בשבילם, ואי אפשר להקדים אותו. הוגים במלואם חייבים לקדום את היהודים. ומה אתה אומר על הגוים עצמם? מדוע חשבו קודמיך להפסיק את מעשה הניצור בזמן שהעוולה עדיין פזורה? לאיזה תירוץ הם עצרו את דבר האלהים הרץ במהרות?"

האפיפיור ממשיך:

"וכך הילדגארד ברים מפרשת פסוקי האגרת אל הרומים: "אסור לכנסיה לדאוג להתנצרות היהודים כי צריך להמתין עד הזמן שקבע אלהים "עד כי ייכנס מלוא הגוים". אדרבה, היהודים הם דרשה חיה שהיא דוגמה לכנסיה כי הם מוציאים לפועל את יסורי המשיח".

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה היסטוריה, יהדות, כנסיה, נצרות, קתולי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s